בטון רגיש לספיגת מים עקב פעולה נימית בתוך הנקבוביות שבעיסת הצמנט לאחר הידרציה. פעולה זו מושכת מים פנימה, מה שיוצר צורך בתוספים לאיטום למניעת חדירת מים. יעילותם של תוספי האיטום תלויה בלחץ המים, עם הבדלים הנובעים מתנאים שונים כמו גשם, עליה נימית או לחץ הידרוסטטי במבנים המיועדים לאחזקת מים.
תוספי האיטום הופכים את הבטון להידרופובי, כך שהוא דוחה מים ומשנה את האינטראקציה בין המים לבין דפנות הנקבוביות. חומרים נפוצים בתוספי איטום אלו כוללים חומצה סטארית ושומנים מסוימים שמקורם בצמחים ובבעלי חיים.
יש להבחין בין תוספים אוטמי מים, שמשתלבים בתערובת הבטון, לבין דוחי מים, שהם שרפי סיליקון המיושמים על פני השטח. בנוסף, קיימות ממברנות איטום, שהן ציפויים מביטומן (bitumen, אספלט) היוצרים שכבה אלסטית על גבי הבטון.
נוכחות של חיידקים, פטריות או חרקים עלולה להזיק לבטון, לגרום לקורוזיה של הפלדה ולהכתמה של המשטח. מאחר והמרקם המחוספס של הבטון מקשה על ניקוי מסורתי, נדרש תוסף שמשולב בתוך הבטון אשר יהיה קטלני לאורגניזמים אלו. תוספים אלו, כמו פנולים פוליהלוגניים, תחליבי דיאלדרין ותרכובות נחושת, יכולים להיות אנטיבקטריאליים, פונגיצידיים (נגד פטריות) או אינסקטיצידיים (נגד חרקים), והם משולבים בתוך הבטון כדי להגן עליו מפני איומים ביולוגיים.
Copyright © 2025 MyJoVE Corporation. All rights reserved