20.1 : יתר לחץ דם ריאתי: סיווג ופתוגנזה

יתר לחץ דם ריאתי (PH) הוא מצב רפואי חמור שבו לחץ הדם הריאתי העורקי עולה ל25 מ"מ כספית או יותר, אפילו כשהגוף נמצא במנוחה. הלחץ הגבוה בכלי הדם המעבירים דם מהלב לריאות יכול לגרום לתסמינים שונים כגון קוצר נשימה, להוביל לאי ספיקת לב ימנית, ולהשפיע באופן משמעותי על איכות החיים.

ישנם מספר סיווגים לPH, כל אחד מתייחס לגורמים שונים וגם מבוסס על גישות טיפוליות ופרוגנוזה שונות. PH מחולק לחמש קבוצות עיקריות, הכוללות PH בעקבות מחלת לב שמאלית, PH הנגרם ממחלת ריאות או היפוקסיה, יתר לחץ דם ריאתי טרומבואמבולי (הנגרם בשל קרישי דם בריאות), PH עם מנגנונים מולטיפקטוריאלים לא ברורים, ויתר לחץ דם ריאתי עורקי (PAH).

PAH, הוא צורה נדירה אך קטלנית של PH. הוא גורם לשינויים וסקולרים בעורקים ועורקיקים קטנים, ומגביר את לחץ הדם הריאתי העורקי ואת ההתנגדות. מנגנוני המפתח המעורבים בPAH כוללים שינויים מבניים בכלי הדם הריאתי, היצרות של כלי הדם או ואזוקונסטריקציה ריאתית, טרומבוזיס אין סיטו (קרישה בתוך כלי הדם), והתקשחות דופן כלי הדם הריאתי.

מגוון חומרים המיוצרים בגוף וידועים בשם מדיאטורים ואזואקטיביים משחקים תפקיד בתהליכים אלו. לדוגמה, חנקן חמצני (NO) ופרוסטציקלין מסייעים בקידום וזודילטציה (הרחבת כלי הדם) ריאתית, ויכולים להקל על PH. מהצד השני, ואזוקונסטריקטורים כמו אנדותלין-1 (ET-1) תורמים לכיווץ כלי דם ופרוליפרציה של תאי שריר חלק, ועלולים להחמיר PH.

התסמינים של PH משתנים מאדם לאדם אך באופן טיפוסי כוללים דיספניאה (קוצר נשימה), עייפות, כאב בחזה וסינקופה (התעלפות או התקפי כמעט-עילפון). תסמינים אלו בדרך כלל מחמירים לאורך זמן, ומגבילים את היכולת של המטופל לבצע פעולות שגרתיות.

למרות החומרה של PH, ישנן מספר אפשרויות טיפול זמינות. טיפולים מכוונים להפחתת הלחץ בעורקי הריאה ומניעת החמרת הנזק. אלה כוללים משפעלי איתות cGMP, חנקן חמצני, אנטגוניסטים ואגוניסטים לקולטני ממברנה, וחוסמי תעלות יוני. עם זאת, טיפול הבחירה תלוי בסוג הPH, חומרתו, ובמצב הבריאותי הכללי של המטופל.