12.5 : מעוררי מערכת העצבים המרכזית (CNS): חומרים פסיכדליים

הלוצינוגנים, הידועים גם בשם סמים פסיכדליים, הם קבוצה של חומרים המוכרים ביכולתם להשפיע על התפיסה, הקוגניציה והרגשות. למרות השפעותיהם המשמעותיות על הנפש, חומרים/סמים אלו אינם ממכרים, מה שמבדיל אותם מהרבה חומרים אחרים הנמצאים בשימוש לרעה. מנגנון הפעולה של סמים אלו מתבסס על השפעתם על קולטן 5-HT_2A במוח. הפעלת הקולטן מותאמת עם חלבוני G מסוג G_q, ומפעילה שרשרת תגובות הגורמות לשחרור סידן תוך-תאי. תהליך ביוכימי זה נחשב למרכיב מרכזי ביצירת ההשפעות הפסיכולוגיות הייחודיות של הלוצינוגנים. סמים פסיכדליים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות בהתבסס על המבנה הכימי שלהם: אינדולאמינים ופנתילאמינים. אינדולאמינים הלוצינוגניים כוללים LSD (חומצה ליסרגית דיאתילאמידית) ופסילוציבין, שנמצא בפטריות קסם. חומרים אלו ידועים שהם יוצרים הזיות חזותיות חזקות ומצב תודעה משתנה באופן עמוק. עם זאת, לשימוש בהם יש חיסרון - שימוש קבוע עשוי לגרום לפיתוח סבילות מהירה, הדורשות מינונים גבוהים יותר להשגת אותם אפקטים. למרות שהתלות הפיזית אינה אופיינית, תסמיני גמילה עשויים להופיע בחלק מהמשתמשים. במקרים חמורים, עשויה להידרש התערבות תרופתית, כמו מתן דיאזפאם.

מצד שני, פנתילאמינים כוללים חומרים כמו MDMA או מתילנדיוקסי-מתאמפטמין 3,4 ,הידוע כאקסטזי או מולי, (PCP (Phencyclidine.יMDMA ייחודי בכך שהוא מספק הן השפעות ממריצות והן השפעות פסיכדליות, ולעיתים מעורר תחושות של אמפתיה, אופוריה והעצמת תפיסה חושית. PCP, שפותח במקור כחומר הרדמה, עשוי לגרום לנסיגה רגשית ולהתנהגות אגרסיבית במינונים גבוהים. בדומה לאינדולאמינים, גם לפנתילאמינים יש פוטנציאל לפתח סבילות במהירות, והתערבות רפואית עשויה להידרש במקרים של מנת יתר.