3.8 : מנגנוני ספיגת תרופות: העברה פארא-תאית(Paracellular), העברה תוך-תאית(Transcellular), והעברה על ידי שלפוחיות(Vesicular)

תרופות צריכות לחדור ממברנות תאיות כדי להגיע לאתרי המטרה שלהן לאחר מתן. תרופות הניתנות דרך הפה חייבות לעבור את מחסומי ממברנות אפיתל המעי כדי לחדור למחזור הדם הסיסטמי. תרופות עם משקל מולקולרי של פחות מ-500 דלטון עוברים פעפוע (דיפוזיה) דרך המרווחים בין תאים סמוכים, הנקראים מסלולים פארא-תאיים.

עם זאת, רוב התרופות משתמשות במסלול התוך-תאי, עוברות ישירות דרך ממברנות התאים באמצעות שני מנגנונים: העברה פסיבית והעברה פעילה. העברה פסיבית מאפשרת למולקולות התרופה לנוע בחופשיות דרך השכבה הכפולה של השומנים לאורך מפל הריכוז ללא הוצאת אנרגיה.

העברה פעילה מאפשרת לתאים להזיז תרופות נגד מפל אלקטרוכימי. בהעברה פעילה ראשונית, טרנספורטרים בממברנה משתמשים ב-ATP כדי להזיז תרופות נגד מפל הריכוז. לפעמים תרופות מוחלפות עם מומסים אחרים הנעים לאורך המפל שלהן באמצעות מנגנוני סימפורט או אנטיפורט. תהליך כזה נקרא העברה פעילה משנית.

לבסוף, העברה על ידי שלפוחיות היא שיטה שבה ממברנת התא פולשת כדי להכניס מולקולות גדולות או חלקיקים הידרופיליים. תהליך זה כולל פאגוציטוזה (אכילת תא), בליעת חלקיקים זרים גדולים או מולקולות גדולות, ופינוציטוזה (שתיית תא\גמענות), הכנסה של נוזלים פנימה המכילים חלקיקים קטנים. תהליכים אלה מדגימים את הדרכים המורכבות והגוונות שבהן תרופות יכולות לנווט דרך מחסומים תאיים כדי להגיע לאתרי המטרה שלהן.