12.2 : מדכאי מערכת העצבים המרכזית: אלכוהול וניקוטין

אתנול, אלכוהול שקוף וחסר צבע, נצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, אך השפעותיו על הגוף רחוקות מלהיות שפירות. במינונים נמוכים, הוא גורם לירידה בעכבות ולפטפטנות, מה שמקנה לו משיכה חברתית. עם זאת, במינונים גבוהים הוא יכול להוביל לתוצאות חמורות, כגון תרדמת ודיכוי נשימתי, בשל קינטיקת האלימינציה מסדר אפס שלו. שימוש כרוני באתנול גורם לנזק רב למערכות איברים שונות, במיוחד למערכות איברים שונות, במיוחד למערכת העצבים המרכזית ולכבד. הפסקה פתאומית של צריכת אתנול מעוררת תסמיני גמילה מסכני חיים המכונים דליריום טרמנס (DTs) (טכיקרדיה, הזעה, רעד, חרדה, הזיות ופרכוסים), מה שמצריך טיפול רפואי מיידי וטיפול ארוך-טווח להתמכרות. לטיפול בתלות באלכוהול, תרופות כמו דיסולפירם גורמות לתגובות אברסיביות במטרה למנוע שתייה נוספת, בעוד שנלטרקסון מפחית את התשוקות. אקמפרוסט, בשילוב עם פסיכותרפיה, מסייע להפחתת תשוקות באמצעות השפעות גלוטמטרגיות בתיווך NMDA.

ניקוטין, ממריץ מערכת העצבים המרכזית שנמצאת בטבק בשימוש נרחב, גורם לאופוריה, שיפור תשומת הלב והיכולת הקוגניטיבית במינונים נמוכים. עם זאת, במינונים גבוהים הוא גורם לחסימה גנגליונית, מה שמעלה חששות לגבי סיכונים בריאותיים. לכן, לניקוטין יש פעולה כפולה התלויה במינון - הן כממריץ והן כמדכא של מערכת העצבים המרכזית. הפוטנציאל ההתמכרותי של ניקוטין גבוה, עם תסמיני גמילה כגון עצבנות, בעיות שינה וקושי בריכוז. כדי להתמודד עם התמכרות לניקוטין, טיפולים כמו תחליפי ניקוטין (NRT), ציטיזין, ורניקלין, בופרופיון וגישות התנהגותיות הוכחו כיעילים. הספיגה המהירה של ניקוטין בדרכים שונות, כולל עישון ומגע בעור, תורמת לאופי הממכר שלו. גם התמכרות לאכוהול וגם לניקוטין דורשת תהליך דטוקסיפיקציה לניהול תסמיני הגמילה ולתמיכה בטיפול ארוך-טווח. סבילות צולבת בין אלכוהול לתרופות סדטיביות כמו בנזודיאזפינים מגבירה את הסיכונים של שימוש במקביל. השפעות שליליות של אלכוהוליזם מתרחבות מעבר להתמכרות וכללות דיכאון, פגיעה בזיכרון, מחלות כבד ובעיות במערכת העיכול. הערכה מקיפה, הידרציה ופרמקותרפיה, לעיתים קרובות עם בנזודיאזפינים, מהווים את הצעדים הראשונים בדטוקסיפיקציה מאלכוהול.